וזה נעים, נעים, נעים

 

בשפה האנגלית קיימות שתי מילים עבור בית, אחת מתארת את המצב הפיסי

את המבנה (House) והשנייה את המקום המנטאלי (Home). בעברית אנחנו אומרים פשוט 'בית' ומרגישים ברי מזל כאשר שניהם מתקיימים באותו המקום. בית הוא הרבה יותר ממקום מחסה או אלמנט המפריד בין הפנים לחוץ, בית הוא מקור האנרגיה שלנו, הפינה שלנו, הוא מסמל עבורנו שקט, שלווה, התכנסות פנימה, משפחה, חברים, אהבה, ריחות, צבעים... ולכן בית הוא 'מקרה פרטי' כמו שהמורה שלי למתמטיקה בתיכון נהגה לומר במבטא רוסי כבד על כל מיני נוסחאות שלא הבנו. אבל להבדיל מאותן נוסחאות שנשארו עלומות עד היום, המקרה הפרטי של כל בית מצליח לרתק אותי בכל פעם מחדש, והנוסחאות המיוחדות שכל בית יוצר איכשהו הופכות פתירות. בתחילת כל פרויקט, בעיקר פרויקט שיפוץ של בית קיים, אני מרגישה שקבלתי תשבץ לא פתור (ואני מתה על תשבצים) אני מתחילה לפתור ומצליבה, מוחקת ומשנה אנכי ואופקי והופ... יש בית. חדש. בתוך הישן. המבנה ממציא עצמו מחדש והופך להיות בית. איזו התרגשות.

 

לי באופן אישי לקח שנים עד שבניתי את ביתי שלי, עד שפיצחתי את נוסחת חיי הסוערים והגעתי לאילת בעקבות איש הברזל שלי. עד אז בדקתי איך נראים הבתים באוסטרליה, באיטליה, בניו יורק, בדקתי איך גדלים ילדים בתל אביב ואם אלה שגדלים בלונדון יוצאים נורמאלים. לבסוף החלטתי להקים משפחה באילת, ימים יגידו אם עדיף היה להשתקע במדריד. אדריכלית רווקה יכולה לשוטט לה ברחבי העולם, בחיפוש אחר פרויקטים אורבאניים כמו לופט בסוהו, או שכוחי אל כמו מלון בקוסטה ריקה, אדריכלית רווקה יכולה לעבוד מהבוקר עד הערב וגם קצת בלילה אם היא לא מספיקה, אבל אדריכלית אימא... אדריכלית אימא זה משהו הרבה פחות נייד. ומתוקף כך גם הרבה פחות זמין. אין מצב לשבוע קניות בסין, (האמת שגם בתור רווקה זה לא נשמע כ"כ אטרקטיבי, עדיין לא השתכנעתי בכדאיות הטרטור עד שם) ועבור מסע קניות עם לקוחה בתל אביב צריך לתאם מראש עם הבעל והסבתא, כשבסוף זה תמיד יגמר בנסיעה משפחתית ויש סיכוי ממש טוב שהקטן ישתתף בבחירת אריחי הקרמיקה לשירותי האורחים שלכם, כולל התאמת צבעים ופס דקור. מזל שאת הבית שלנו רכשנו ושיפצנו לפני גיחתו של הקטן לעולם כך שאריחי המקלחות מתאימים להפליא לשאר חלקי הבית.

 

הבית המקסים שלנו במקורו הוא קוטג' סטנדרטי למדי בשכונה נהדרת. בעירנו הקטנה יש כמה וכמה שכונות של קוטג'ים זהים זה לזה, צפופים משהו, קונבנציונליים מאוד, מבנה מגורים שהיינו מכנים באנגלית 'האוס'. כל משפחה שגרה בבית כזה הפכה אותו לבית 'הום' עד כמה שניתן, אבל הקוטג' ברוב המקרים נישאר קוטג', ממש כמו בתנובה, גבינה לבנה עם גרגרים רכים פשוטה וטעימה ומתומחרת יקר מדי. כשניגשתי לתכנון השיפוץ לאחר שרכשנו את הקוטג' היה לי ברור שאת המבנה הזה אני הופכת לבית אמיתי, חם, מקום שאפשר לגדל בו משפחה לתפארת, שהילדים שלי יוכלו להתגאות בו, שנוכל לארח חברים מהצפון לסופי שבוע וחברים מאילת לארוחות ערב, ובעיקר שיהיה נעים, נעים, נעים. רציתי שיהיה אקולוגי כמה שניתן עם מערכת מים אפורים, פאנלים סולאריים על הגג, ושחומרים טבעיים ייקחו חלק בעיצוב. לא בהכול הצלחתי למען האמת, את רעיון המים האפורים גנז הקבלן תוך 3 שניות, פאנלים סולאריים עדיין אין ואפילו החימום הסולארי של הבריכה לא זכה להיות פעיל מאז השיפוץ עד עצם היום הזה. אבל הצלחתי לבסוף לייצר צל טבעי לחלון המטבח, לקח 3 שנים אבל בסוף הבוגונביליה הועילה בטובה לצמוח לכיוון הנכון וגיליתי להפתעתי שצמח לו עץ (!!!) מחוץ לחלון בגינה הקדמית. אחד הקירות בבית מחופה חלוקי נחל נפלאים וכל הקרקע בחצר שלנו פתוחה לשמיים, נושמת לרווחה ומכוסה במרבד דשא סינטטי ודק עץ בלבד. הללויה! הבית שלנו הביא לרגל עולים רבים משכונות הקוטג'ים השונות הפזורות בעיר וגם הם כמונו רצו להפוך את שלהם לבית.

לאחרונה הגיע אלי זוג נחמד שכבר שנה מתכנן את שיפוץ הקוטג' שלהם. הם הספיקו כבר לרכוש ריצוף בנגב, סגרו עם איש אלומיניום, קיבלו הצעות למטבח, קנו מקרר, ועדיין לא הצליחו להגיע לחזון אחיד ומאורגן שיגרום להם נחת. לא הייתה להם תכנית והם החליטו לבסוף לפנות לאדריכל. לאחר שביקרו באחד הקוטג'ים ששופץ לאחרונה נחה דעתם וסגרנו מיד. בפגישה השנייה נפגשנו אצלי בבית, כיון שאיש הברזל שלי עלה צפונה, והסבתא נסעה לבלות בתל אביב, לא יכולתי להגיע אליהם. את הקטן השכבתי לשנת צהריים מאוחרת בתקווה שתהיה ארוכה מספיק לאפשר פגישה, וכמובן שהוא התעורר בדיוק כעבור שעה מרגע תחילת הפגישה, וחשבתי לעצמי שהוא מתפקד לא רע בתור מנהל אישי. רגע לפני שעזבו האישה סיפרה לי שילדיה שכבר גדלו ועזבו את הבית והקימו בתים משלהם, חוששים מאוד משיתוף אדריכל בפרויקט ושהם פוחדים שמא יצא בית "מעוצב מדי". חייכתי ואמרתי שהסגנון שהם מדברים עליו לא קיים אצלי.

"הבית שלי נעים"? שאלתי – והם ענו שכן מאוד. "והבית שביקרתם בו, נעים?" מאוד מאוד הם ענו. כך שאין חשש עניתי, גם הבית שלכם יהיה יפה מאוד ונעים מאוד.  

  

בתים יפים עושים אנשים מרוצים, בתים יפים ונעימים עושים אנשים מאושרים.

בית לא צריך להיות גדול מדי, לא חייב להיות נוצץ, בית מוכרח להיות נעים.

 

בכל שבוע מתפרסם טור שלי בעיתון אג'נדה המקומי והוא מתעדכןגם כאן. קריאה נעימה