נפלאות הגבס

בכל שבוע מתפרסם טור שלי בעיתון אג'נדה המקומי והוא מתעדכןגם כאן. קריאה נעימה
36.jpg
36.jpg

press to zoom
36.jpg
36.jpg

press to zoom
1/1

לפני כמה שנים השתתפתי בסדנת בנייה מבוץ. בתור ילדה שוחרת טבע שלמדה בבית ספר תיכון חקלאי, עם ניסיון עשיר בעבודה ברפת כולל חליבות, המלטות, טיפול בעגלים ובעיקר טיפול בהרבה מאוד חרא - סליחה, התכוונתי לומר 'קומפוסט'- תמיד הייתה לי זיקה לכדור הארץ ושלמותו. משחר ילדותי אימא שלחה אותי עם ערימת עיתונים לפח המחזור הכתום שעמד לו בקצה הרחוב ועם בקבוקי בירה נשר ריקים למכולת. תפוזים ולימונים קטפנו ישר מהעץ, שיחקנו מחבואים בפרדס ותופסת בשדות. אין פלא אם ככה שהאדמה קרובה לליבי, יש בינינו קשר בלתי אמצעי וכך מצאתי עצמי בסדנה המדוברת.

 

בתור אדריכלית עם זיקה ירוקה מוצהרת, לא תכננתי עד כה בית בוץ, על אף שחקרתי את הנושא לעומק וגם ביקרתי בכאלה והתרשמתי עמוקות. עם רבים מלקוחותיי בעיקר בבאר אורה דנו באפשרות לא פעם ולא פעמיים, אך המציאות טפחה על פנינו והגענו למסקנה שהנושא מעורפל מדי כמו גם בעלי המקצוע והסיכון גדול.

 

בנייה בבוץ הינה בנייה בחומרים טבעיים כלומר שימוש בתערובת של אדמה רטובה עם קש קצוץ. ישנן מספר שיטות שלא אפרט כאן רק אציין באופן כללי שניתן לייצר בלוקים מאדמה וקש ולהשתמש בהם לבנייה, ניתן לייצר קונסטרוקציה ולחפות אותה בתערובת הבוץ, ניתן לחפות מבנים קיימים בחבילות חציר ואת החציר לרפד היטב בבוץ ועוד...

היתרון בבתי בוץ בעיקר במדבר בו אנו חיים, הוא יכולת הבידוד המופלאה של החומר, הנובעת בין היתר מעובי הקירות. יתרון נוסף ומרכזי למדי הוא השימוש בחומרים טבעיים ללא התערבות תעשייתית הכוללת שחרור פחמן דו חמצני לאוויר, אם בתהליך הייצור עצמו ואם בהובלה, ויתרון אחרון הוא המראה האורגני, הרך והאותנטי שיש לבתי הבוץ. בבאר אורה נאלצנו להסתפק בתחליפים התעשייתיים לטובת בידוד המבנה כמו טיח תרמי, חלונות עם זכוכית כפולה, הצללות שונות מצד דרום ומערב, ועוד מיני שיטות טובות שהצליחו לייצר בתים נעימים בקיץ ובחורף ובעיקר חסכוניים באנרגיה. יחד עם תרנגולות שמסתובבות להן בחצר ומטילות ביצים, עצי הפרי הגדלים ומניבים פירות למאכל, ערוגות עשבי התיבול והזולות על הגגות ללילות הקיץ החמים, אני חושבת שהצלחנו לא רע גם בלי הבוץ.

 

יתרון נוסף שיש לבתי הבוץ עבי הקירות הוא דווקא מצד עיצוב הפנים. קירות עבים מאפשרים יצירת נישות במקומות שונים בבית, והנישות משמשות כמדפים לכל דבר, כך שהקיר הופך לרהיט בפני עצמו. שיטה זו עתיקה מאוד וסביר להניח שלפחות 2000 שנה בני האדם ברחבי העולם עשו להם נישות בקירות ביתם, וגם אני כמותם, בפרויקטים השונים נוהגת להפוך את הקירות לאביזר פונקציונאלי ובודקת

היתכנות של כל מחיצה להפוך לארון או מדף ובכך לחסוך רכישה של רהיט עץ קונבנציונלי.

 

מכיוון שהבתים שאני מתכננת או משפצת רובם בנויים מבלוקים ובטון אני נעזרת בחומר מופלא ושמו גבס כדי להשיג את כל הפנטזיות העיצוביות וברות הקיימא שלי. מה שנפלא בגבס הוא שלמרות שהוא מגיע בלוחות פשוטים וקשיחים למדי ניתן לעבוד איתו באין סוף צורות ושיטות והוא כחומר ביד היוצר. בכל פרויקט אני מותחת עוד קצת את העבודה איתו, ויחד עם בעלי המקצוע אני מגלה שיש לו עוד הרבה להציע. בנייה בגבס נתפסת כיום כשיטת הבנייה המתקדמת, היעילה והכדאית ביותר, גבס נחשב לחומר בנייה מועדף ומוגדר כמוצר בנייה ירוק. הגבס הוא חומר טבעי ואינו מכיל חומרים רעילים ומזיקים, הוא ניתן למחזור והבנייה בו כמעט אינה מייצרת פסולת וחוסכת במשאבים בשלב הביצוע. כך אני משיגה כמה מטרות בו זמנית – הראשונה כמובן הרווח האסתטי, הקירות הופכים לאלמנט עיצובי,

השנייה חסכון כספי ללקוחות ברכישת ריהוט, המטרה השלישית הינה כמובן מהבחינה האקולוגית, השארנו עץ אחד או שניים בסביבתו הטבעית.

 

במידה ותהיתם אם בנינו בית בוץ באותה סדנה מדוברת, התשובה היא לא. למדנו להכין לבני אדמה, בנינו טאבון והשתמשנו בו לאפיית פיתות ולחליטת תה משובחת, ובעיקר למדנו איך להשיל מעלינו את

חליפת הבורגנות הוירטואלית שמלווה אותנו למחלקת הפירות והירקות בסופר ולמחלקת הריהוט בביתילי, ולהתפלש בבוץ.