טיפול אדריכלי

 

"אז איך מתחילים?" הם שאלו אותי ונראו קצת מודאגים...

 

אחת לפרויקט לפחות אני נזכרת בתקופה שלאחר השחרור מהצבא, כאשר תוך כדי תכנון טיול סובב העולם שלי וקופת החיסכון שהלכה והשמינה, ביליתי לא מעט זמן במחשבות על המקצוע בו אבחר לעסוק בחיי. אומנם היה לי מספיק זמן להחליט, אבל אני כמו שאני- אוהבת להיות מוכנה מראש. אם אני מחליטה ללמוד ארכיטקטורה, כדאי כבר לקנות מצלמה טובה, כי בטח אפגוש המון מבנים מעוררי השראה במזרח, ויהיה חבל לא לצלם. ואם כבר מזרח אולי אעבור דרך הודו כדי לחזות מקרוב בטאג' מאהל. (עד היום יש לי תמונות של בתים מתאילנד מעוררי השראה ללא ספק- בעיקר לצאת לחופשה...) ואם אני מחליטה ללמוד פסיכולוגיה, מקצוע שריתק אותי באותה תקופה, אז אולי כדאי לבטל בכלל את הטיול ולהישאר בארץ כי יש המון השראה לטיפול שמסתובבת לה חופשי ברחובות. גם בתאילנד למען האמת. (האם זה אומר שעד היום הייתי מחזיקה באלבום תמונות בסגנון "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק"? אין לדעת וטוב שכך).

 

אני מאמינה ללא כל ספק שכאשר ניגשים לתכנן בית של משפחה כלשהי, על מנת שהתכנון יתאים להם בדיוק, אין מנוס מלבד להכיר אותם לעומק, מהמטבח ועד חדר השינה, מהסלון ועד חדר הרחצה, דרך חינוך הילדים, מערכות היחסים, בישול או טייק אווי, מכונית או אופניים, ריאליטי או מוצארט. השיחות שעולות במהלך התכנון גולשות הרבה מעבר לשאלה האם הסגנון כפרי או מודרני. כך שלפעמים אני זוכה להיות גם קצת פסיכולוגית.

 

"כפרי או מודרני?"

לכאורה שאלה בסיסית, העולם מתחלק לשניים וכל אחד יודע בדיוק איפה הוא נמצא, אבל לא אחת אני מגלה שהכפריים בכלל מודרניים, והמודרניים כפריים על סף סגנון מרוקאי עטור קשתות. זוג לקוחות שלי הצהיר עוד משלב הסקיצות שהם מודרניים לחלוטין, קרי ריצוף בטון מוחלק, מטבח אפוקסי, מדרגות מרחפות, חיפוי קיר בעץ תעשייתי, בקיצור לופט אורבאני הישר מלונדון הקרירה. במשך חודשים שלחתי להם למייל כל מיני תמונות שהתאימו לסגנון, ואת כולם שמרתי בתיקיית "השראה" שאני מכינה לכל לקוח כחלק מעבודת ההכנה לקראת תכניות העבודה ובחירת החומרים.

ואז, רגע לפני שסגרנו על ריצוף מטר על מטר דמוי בטון חשוף 'לאפאטו' (חצי מבריק)

החלו הספקות. "אני קצת מתלבט בין ריצוף בטון לאבן טבעית" הוא אמר לי בחשש, "מה?!" עניתי לו מופתעת "אתה רציני? אבל כ"כ רצית בטון, מה לגבי החלום על בית תעשייתי, אורבאני, אתה מוותר עליו בכזאת קלות?" כעבור כמה ימים הם שלחו לי למייל תמונות של בתים המוגדרים ככפריים לכל הדעות, המאובזרים במטבחי שמנת  ושטיחים ארוגים, כמובן שהוספתי את התמונות מיד לתיקיית ה"השראה", ובעודי מתבוננת בערגה בתמונה מרהיבה של לופט אפור רצפה. התפשרנו על כפרי עם קריצה מודרנית שהפעם בא לידי ביטוי בסגנון מודרני עשוי חומרים כפריים. אחלה קונספט, יש קו מנחה ברור למדי, לא שיגרתי- יצאתי לדרך. הלכנו על ריצוף אבן חלילה בליטוש מבריק, האלומיניום הפך עורו מאפור כהה לשמנת, אבל המטבח נשאר אפוקסי מודרני. בינתיים.

זוג לקוחות אחר טען להגנתו שהם כפריים מאוד, אבל כשירדנו לפרטי תכנון השיפוץ וחומרי הגמר, מצאתי עצמי מתכננת תקרת גבס יפהפייה המשלבת סינר היקפי ותקרה מרחפת במרכזו עליה מורכבים גופי תאורה שקועי גבס "טרימלס" (ללא שוליים), ומעל הסלון מתנוסס לו בגאון גוף מחורץ בסי אן סי, וכל ההוד וההדר משתקפים ברצפת 120/120 ס"מ מבריקה, והמטבח.. כפרי.

 

אז איך מתחילים? מההתחלה. כמה נפשות, כמה חדרים, אור, צל, בריכה? מרתף?

לפעמים מתחילים מהסוף. הלקוחות מראים לי בתים שהם אוהבים, בריכות תכולות וגינות פורחות. ואז חוזרים להתחלה כיון שאי אפשר באמת לקצר ואף פעם אין כביש עוקף כשבונים בית. יש שביל שחוצה דרך חיי האנשים שרוצים לבנות לעצמם בית. לפעמים זה את בית החלומות שלהם, לפעמים זה פשוט בית נוח למשפחה שהתרחבה, וכדי שהבית הזה יצליח למלא את כל הצרכים המיוחדים להם, עליהם להתמסר לתהליך, ולקחת בחשבון שהתהליך אולי יהיה ארוך יותר ממה שהם תארו לעצמם, ממה שהם תכננו, אבל בסוף הדרך, כשהבית שלהם יישב על יסודות מוצקים, ולכל פינה בחיי היום יום שלהם, תהיה פינה גם בבית, יש סיכוי ממש טוב לשלום בית. ושלום כמו שכולנו כאן ומעבר לקווים כבר יודעים, זה לא משהו שבא בקלות.  

 

בכל שבוע מתפרסם טור שלי בעיתון אג'נדה המקומי והוא מתעדכןגם כאן. קריאה נעימה
28.jpg
28.jpg

press to zoom
28.jpg
28.jpg

press to zoom
1/1