רוחות הצפון

 

 

איש הברזל שלי בדיוק סיים להעמיס את הרכב הפרטי שלנו. עם המזוודות, העגלה והסלקל, תיק קופסאות הפלסטיק הריקות שצריך להחזיר לחמותי (רק כדי להחזיר אותן שוב הביתה הפעם לשמחתי - מלאות), יצירת מרחב תמרון סביר בין הכסא שליד הנהג לכסא שליד הקטן, וזהו. אין מקום להכניס מוצץ. טוב שזכרתי לארוז כמה ספרי מתח שוברי קופות כמו "מעשה בחמישה בלונים", "איה פלוטו" ו"בוקר טוב" לרגעים בהם שום אמצעי מאכל לא ירגיע את הקטן והוא יקטר ללא הפסקה. מזל שהוא חובב קריאה.

אוספים את הקטן מהגן וקדימה – יוצאים מהעיר אל הצפון הגדול.

כל יציאה מהעיר היא כמו יציאת מצריים פרטית קטנה, כל הבית על הגב וזה תמיד מרגיש כמו סוג של מנוסה. מנוסה מהחום, מהעבודה, מנווה המדבר הזה שאנחנו גרים בו, עם כל הכבוד לנווה – בכל זאת אנחנו במדבר. אז אנחנו מקפידים לצאת כל כמה זמן כדי להתרענן על זרי הדפנה של אהובתי 'תל-אביב'.

לשמחת יושבי הרכב הקטן נרדם מיד, והוא ישוב ויתעורר לקראת העליות של סדום, עד אז יש לי זמן לעלעל במגזין עיצוב, ולערוך רשימה של כל המקומות בהם אני רוצה לבקר ולקוות שלפחות לחלק מהם נצליח להגיע.

לקוחה סיפרה לי לאחרונה שנפתח אולם תצוגה חדש של ריצוף בנמל תל אביב, והזמינו אותי לבקר באולם תצוגה של תאורה, כך שחיכיתי בציפייה לראות מה חדש במרכז הארץ. נמל תל אביב הולך ומשתבח בכל ביקור, נפתחו והתחדשו חנויות עיצוב מדהימות, של ריהוט, אבן, מטבחים ותאורה, אין ספק שתושבי המרכז לא מתעצלים ולא נחים אלא ממשיכים לחיות ולבעוט ולייצר את הדבר הבא כל פעם מחדש. חנות תאורה שאני מאוד אוהבת שוכנת לה ברחוב התערוכה 3 קרוב לכניסה שמול רחוב דיזינגוף ונקראת "אולטרה תאורה", והיא מומלצת לכל מי שמחפש גוף תאורה לא שיגרתי ומפתיע, אפילו הקטן התרשם מגופי התאורה במקום, הצביע מעלה ושמח כשאמרתי "אור" כל פעם מחדש באותה התלהבות כמו מפנסי הרחוב... חנות נוספת המציגה ריהוט היא ה"בוקס" והיא ההיפך הגמור מכל מה שנמצא בתוך הקופסא, לא לבעלי לב חלש, ואם התברכתם בלב כזה אני ממליצה לא להביט במחירים. אבל שווה, שווה ביקור. (אחרי הנמל במידה ורוח הקנייה עדיין נושבת, אפשר תמיד להדרים עד רחוב הרצל ולמצוא את המקבילות הצנועות יותר של הריהוט העכשווי). נחמד מאוד לסייר ב"רצף" ממלכת הרצפה וחדרי הרחצה החדשה ולגלות דגמים מגוונים של כלים סניטריים וברזים שלא רואים בד"כ באולמות תצוגה, וכמו תמיד מעניין לראות את השילובים השונים שהם מציעים לחדרי הרחצה. לאחר כשעה איש הברזל והקטן החליטו פה אחד שהספיק להם מחנויות לעיצוב הבית ליום אחד, ונאלצתי להיפרד לשלום מהמתחם לטובת מתחם הלילה שלנו לחופשה הנוכחית – נוף ים.

נוף ים החלה דרכה כפרבר קטן ומנומנם/מעברה (?!) לעולים חדשים בימים שבהם היה רק חול וחולירע. מאז התרוממה מהחולות 'הרצלייה פיתוח' ומאחר וזו התרחבה לכל כיוון אפשרי באופן טבעי הפכה נוף ים ליעד הכיבוש הבא. כך שבין מבנה משותף עלוב למדי לרעהו העלוב אף יותר, צומחות להן וילות ענק ברוכות בטון ובלגי (ברזל כמובן) שופעות צמחייה מגוננת להפליא. כמובן שסימנתי את השכונה כאתר עליה לרגל ולעגלה וכבר למחרת בבוקר הצעדתי את הקטן ברחביה בחיפוש אחר מקורות השראה לתכנון  בתים פרטיים, חומרים מעניינים, קווי עיצוב חדשים וכולם נחו בשפע לרגליי העגלה.

כך שבזמן שאיש הברזל שלי רץ עד תל אביב ובחזרה השקעתי גם אני בחיטוב הגוף תוך כדי שיטוט ברחובות והצצה חצופה למדי אל תוך הגינות והבתים. מכיוון שלא שלחו משטרה אני מניחה שהם כבר רגילים.

 

פגשתי חבר מעצב שסיפר לי שהלקוחות במרכז החלו לאחרונה לשכור את שירותיהם של אדריכל מעצב וסטייליסט בכל בנייה ושיפוץ, "עד רמת הכפית" כך אמר, ואני חשבתי לעצמי שהדרך דרומה עוד ארוכה, ולצערי בהרבה מהפרויקטים אני לא זוכה לממש את חזון העיצוב במלואו, לעיתים מסיבות תקציב, וברוב המקרים מפני שלוקח ללקוחות הרבה זמן להתארגן עד שהם מוכנים לצאת ולרכוש ריהוט, כך שכשהם כבר יוצאים לקניות הם שוכחים שהשארתי להם תרשים מדויק, סוג של "פתק למכולת". לשמחתי חלק מלקוחותיי הם גם משפחה/חברים, ואני מגיעה לבקר על בסיס קבוע, כך שבסוף השבוע שלאחר החופשה שלנו בעוד רוחות הצפון נושפות בעורפי והמארחים יחד עם איש הברזל עמלים על הכנת ארוחת הערב, מצאתי את עצמי מזיזה את הספות והשטיח, תולה תמונות ומפנה זיכרונות מיותרים החוצה, ובשעה טובה מעמידה את החלל רחב המידות הנהדר הזה כמו שהוא אמור להיות, וכמו קסם כשהריהוט נמצא במקום שלו, כל האווירה בבית משתנה, ואפשר לקבל את השבת.    

   

בכל שבוע מתפרסם טור שלי בעיתון אג'נדה המקומי והוא מתעדכןגם כאן. קריאה נעימה